ארוחה במזנון של אייל שני, תל אביב

גם הפעם הטלפון מדורון, ידידי גדל הממדים המעוטר מהשייטת, היה בלתי מתפשר. "אתה חייב", אמר בקול צלול כצלילו של תותח רתע, "לאכול במזנון של אייל שני בתל אביב, ולא סתם לאכול אלא מנה של כרובית בפיתה". "זה הדבר הכי טעים שאכלתי בפיתה בשנים האחרונות, ומאז כמעט אין שבוע שאני לא מגיע במיוחד ללב תל אביב לאכול שם", סיים. וכשדורון ממליץ, אתה מבצע. לזכותו ייאמר שההמלצות שלו בדרך כלל פוגעות בול, ע"ע בפוסט על ניקוס גאליס מלפני מספר חודשים. אז רשמתי את ההמלצה, וחיכיתי כמו ברדלס בסוואנה להזדמנות המתאימה לעוט על המזנון, שנמצא על אבן גבירול פינת רחוב קפלן, ביתי השני מתקופת השירות בדובר צה"ל, או כפי שאני קורא לו היום: סתם חורבן הבית.

והנה, כמה שבועות אחרי, וההזדמנות נקרתה בפניי. סיימתי פגישה באזור עזריאלי ובינה לבין פגישה אחרת באזור הלונדון מיניסטור עמדה לה שעה. בכל הזדמנות אחרת הייתי דוחף בה פגישה או פותח מחשב ומצמצם פערים, אבל הפעם החלטתי לפנק את הקיבה ולהקדיש את השעה הפנויה לעשות רק דברים שהיא אוהבת, ובעיקר אוהבת לעשות אותם כשכל תשומת הלב שלי מוקדשת לה. אז הידסתי לי את רחוב קפלן מראש הקרייה ועד אבן גבירול, נהנה לראות איך הרחוב הצפוף והמעשן הפך לשדרה קסומה וירוקה, וחשבתי שאם הייתי קונה פה בית לפני עשרים שנה, הילדים שלי היו מודים לי היום, והנכדים שלהם מנשקים את קברי מחר.

המזנון מבפנים. רעש, המולה וצפיפות כמו בתחנה מרכזית ביום ראשון בבוקר

המזנון מבפנים. רעש, המולה וצפיפות כמו בתחנה מרכזית ביום ראשון בבוקר

כשהגעתי למזנון חייכתי מהפער בין השם למקום. ידעתי שלא מדובר על בוטקה מהסוג של מפעל הפיס, אבל הלוואי על כל המזנונים באשר הם ליהנות ממטראז' כזה, ובעיקר מאותה תנועה. החלל שלו אכן לא גדול, והדבר המרכזי שבו הוא דלפק בצורת האות ח', שבקצה אחד עמדת קופה, בקצה השני יושבים על כיסאות אנשים, ובבסיס עומדים עובדים ומשגרים את המנות בשירות עצמי לסועדים. ניגשתי לעמדה של הקופה. סליחה, לתור לקופה. סליחה, לתור לאוכל שהגיע עד המרצפות של הרחוב. אילולא הייתי חדור רוח קרב, או יותר נכון אימה מדורון, הייתי כבר מזמן עושה איג'קט, כי אם יש דבר שנוא עליי יותר מלעמוד בתור, זה לעמוד בתור כמו מתלהב מאיזה טרנד נוכחי. אבל כבר הגעתי למקום, נותרו לי ארבעים דקות עד הפגישה הבאה, ידעתי שהפעם הבאה שאזדמן ככה לאזור תיקח עוד זמן, ובעיקר יכולתי להרגיש בנוח עם עצמי אפוף במתלהבים נוספים שעמדו כמוני בתור כאילו אייל שני בכבודו ובעצמו נותן לך את במנה בפיתה, תוך מלמול "קינה לכרובית".

התפריט במזנון פשוט ביותר. צד ימין בשרי, צד שמאל חלבי. האופציות הבשריות היו נראות מעניינות במבט ראשון, אבל הייתי מוכוון מטרה ופי מלמל ועשה חזרות רק על בקשה אחת: כרובית בפיתה, מה שבתפריט נקרא "לבן". כשסוף סוף הגיע תורי התייצבתי זקוף מול הבחורה בקופה, מיהרתי לומר לבן אחד ועל הדרך גם הוספתי ארטישוק, כי היה נראה לי שטחי להגיע עד למזנון ולאכול רק דבר אחד. יחד עם כוס גזוז שילמתי 51 שקלים (28 ללבן, 18 לארטישוק, 5 לגזוז), וניגשתי לפינה אחרת למלא צלוחיות במלפפונים חמוצים, רסק עגבניות, טחינה ושמנת, כי ראיתי שככה כולם עושים.

צלוחיות ההגשה העצמית שכל סועד יכול להעמיס. המלפפונים בהחלט טובים

צלוחיות ההגשה העצמית שכל סועד יכול להעמיס. המלפפונים בהחלט טובים

אחרי פחות מחמש דקות העובד בדלפק כבר שאג את שמי (יש מן קטע כזה במזנון, שקוראים בשם שלך שלוש פעמים ברציפות, כל פעם בטונים עולים), והגיש לי את מנת הארטישוק. בואו נדבר על זה רגע. זו הייתה מנה שכללה ארשיטוק מורתח AS-IS, על גבי נייר מקומט במקום צלחת, ובאחד הקמטים בנייר, כאילו כדרך אגב, מישהו שפך רוטב איולי פיקנטי לטבול בו את עלי הארטישוק. הכל היה טוב ויפה אילו לא שילמתי על זה, כבדרך אגב, 18 שקלים, או אם תרצו מנה פלאפל ושתיה, או אם תרצו חצי סנדוויץ עם גבינת שמת וסלמון בארומה. נו, שוין. הסתכלתי מסביב וכל מה שראיתי היה אנשים כמוני, או בעצם בכלל לא כמוני, עסוקים מכף רגל ועד ראש להתענג מהקטע שגם הם אוכלים ברגע זה במזנון של שני. כלומר, הרגע הזה, שבו אתה כזה כאילו הכי שיואו שבעולם, או במילים אחרות: היוש.

מנת הארטישוק. 3 שקלים פוד-קוסט ועוד 15 שקלים על הקטע

מנת הארטישוק. 3 שקלים פוד-קוסט ועוד 15 שקלים על הקטע

שלוש דקות אחר כך, בדיוק כשניקיתי מהמכנס טיפות מים מעלה של ארטישוק, שמעתי מישהו שואג את הקול שלי שוב. אין לטעות: הלבן שלי מוכן. הלכתי לאסוף אותו בהדרת כבוד. ובכן חברים, מדובר במנה שבאמת נרקחה על ידי גאון. פיתה בגודל בינוני, בתוכה פרחי כרובית בגודל בינוני, שרופים ברמה בינונית, ובטעם…תנחשו לבד…נו, טוב, קצת יותר מבינוני, אבל רחוק מלהיקרא טעם מושלם. בני הלוויה של הכרובית השרופה קלאסיים למדי: שמן זית, מלח ים גס, קצת עגבניות חלוטות, כמה עלי בצל ירוק, וזהו. לגמרי, אבל לגמרי, מסוג הדברים שכל אחד מאיתנו, אפילו שמאלני ידיים כמוני, יכול לעשות בבית, כהכי סייד-קיק שיש לארוחת על האש. לא מאמינים לי, קבלו קישור למתכון המקורי עצמו

מנת הכרובית בפיתה. 28 שקלים שהפכו מנה די סתמית לקאלט להמונים

מנת הכרובית בפיתה. 28 שקלים שהפכו מנה די סתמית לקאלט להמונים

הכרובית בפיתה בפרופיל צד. מילא, רק מילא, אם לפחות היית יכול לצאת שבע

הכרובית בפיתה בפרופיל צד. מילא, רק מילא, אם לפחות היית יכול לצאת שבע

אז עשיתי את הלא ייאמן. את צעד המחאה האלמותי שאדם כמוני יכול לעשות במקום כזה, כשסביבו עדת מעריצי אייל שני מטפטפים ריר עם פיסות כרובית מהפה: הוצאתי את האייפד מהתיק והתחלתי לעבוד. עברתי ממאה אחוז קשב למזמור לכרובית, לשמונים אחוז קשב לשלושים ומשהו הודעות מייל חדשות ועשרים אחוז קשב בלבד לפיתה שביד, פשוט שלא תטפטף לי על המכנסיים.

תוך כדי המעבר על המיילים העליתי סטטוס בלייב לעמוד הפייסבוק שלי: "28 שקלים לכרובית בפיתה. יש לי תחושה איך אייל שני הולך לשלם את החובות שלו". במקביל התקשר אליי דורון לשמוע מה יש לי לומר על הגילוי המשמעותי ביותר מאז הנחיתה של הגשושית על מאדים. התלבטתי אם לומר לו את האמת, שהרי יש לי עוד כמה דברים לעשות לפני מותי, אבל החלטתי בדומה לטרומפלדור כי טוב למות בעד קוראינו, וסיפרתי לו את חוויותיי כפראייר. לזכותו ייאמר שהוא יצא מההשתנקות די מהר, מלמל "אין לך מושג על מה אתה מדבר", ולדעתי שמעתי בין המילים גם את הטקסט הבא: "ואני יודע איפה אתה גר". אז זהו, שאני גר במקום שלפני עשרים שנה אייל שני התחיל ממנו, ואותנו, הירושלמים, לא עושים באצבע וגם לא בכרובית בפיתה או ארטישוק במיונז.

 

שתף עם חברים:

4 thoughts on “ארוחה במזנון של אייל שני, תל אביב

  1. פעם הבאה, תשב קצת יותר בנחת, תאכל קצת יותר חמוצים, ותזמין שפונדרה. גם אז תשלם מחיר מעט מופקע, ולא תצא לגמרי שבע, אבל לפחות תצא עם חיוך.

  2. מינט סטייק אחד, פרח כרובית אחד, ואם שני אנשים מתחלקים אז יוצאים שבעים ומאושרים. חבל להתפשר על מנות אחרות…

  3. מקום יקר ופלצני, מה הקטע שאין שם תפריט? מה נסגר אם זה, לקח לי חצי שעה למצוא את הדף נייר הזה אם האוכל שם. סתם ממש ממש לא התלהבתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>