ארוחה במסעדת החוף של אידי, אשדוד

אין שם נרדף יותר לאוכל באשדוד מאשר השם אידי. אם מינה צמח תקיים סקר בקרב תושבי ישראל ותבקש לומר שם של דמות המזוהה עם העיר, אידי פותח את הרשימה. כך שלמעשה אידי הוא יותר מאשר שם קולינרי: הוא סמל של העיר הזו. בזכותו הגיעו לאשדוד יותר מבקרים מאשר כל קמפיין תיירות רשמי שעשתה עיריית אשדוד בשלושים השנים האחרונות. אפשר להתחכם ולומר שאם נאסוף את כל גזירי העיתון שהמסעדה המיתולוגית שלו מוזכרת בהם, נוכל ליצור שרשרת שתקיף את כל כדור הארץ ותטפטף עלינו מלמעלה טיפות מי ים מלוחות ואולי גם איזה קלמרי על הפלנצ׳ה, אם תנוח על אידי הרוח.

אבל אז קורה דבר כמעט בלתי נמנע בקרב מסעדנים שהמסעדה שלהם הפכה למותג: הם חשים תחושה של אלכימיה באוויר. הם חשים שאלוהים חנן אותם ביכולת להפוך כל דבר לסיפור הצלחה. כל מנה, כמו שאומרים, מלמיליאן. ואז הם מוצאים את עצמם מנהלים קרב אבוד מראש בניהול לא מסעדה אחת אלא כמה וכמה מסעדות, ולמרות שהטכנולוגיה באמת מאוד התקדמה בשנים האחרונות, היא עדיין לא יכולה לשכפל אותך להיות בו זמנית בשלושה מקומות שונים, ורצוי עמוק עמוק בתוך המטבח שלהם. אם כבר קלטתם, אפשר לקרוא לזה פרולוג.

לאידי ישנן היום באשדוד שלוש מסעדות. אידי המיתולוגית בכניסה הצפונית לאשדוד, האיטלקייה של אידי שנמצאת בחוף הקשתות ומגישה כשמה אוכל איטלקי, ומסעדה חדשה יחסית בשם החוף, שמגישה דגים ופירות ים וממוקמת גם היא בחוף הקשתות על קו המים. יצא לי לאכול לפני שנים באיטלקייה של אידי, בדיוק בסיום של שירות מילואים באזור אשכול. אני חושב שבערך באמצע המנה הראשונה זה היכה בי. הגעגוע לאוכל שהיה במילואים. זה היה עד כדי כך גרוע. כיוון שיצא לי לאכול לפחות פעמיים באידי הרשמית, היה קל להשוות את הפער. היא אמנם לא מתיימרת להיות אידי המיתולוגית, אבל מצד שני כתוב לה די בבירור אידי בשלט, ואני אפילו חושד שזו גם הסיבה שמגיעים אליה אנשים.

הפעם, במסגרת ביקור פתע באשדוד, כל כך לא מתוכנן שאפילו הייתי עם טריינינג, עשיתי היכרות עם הגרסה הפירות ימית של אידי, יחד עם עידו בן אחותי מאשדוד. רציתי במקור ללכת למסעדה בשם גמבריני, ששמעתי עליה דברים טובים, אבל מסתבר שהיא נפתחת רק בשעות הערב המוקדמות, עניין לא רלוונטי כשיעל באותה שעה בחו"ל, ואני, בעוד שעתיים וחצי בדיוק, כבר אמור להוציא את הילדים מהגן ולהיות לא רק תחליף לאימא, אלא גם לסוג האבא שאני. כך שלשקוע בבררנות האופיינית לא ממש התאפשר, ועידו הציע את החוף של אידי גם כי זה קרוב, גם כי אין בעיות חניה, וגם, אפעס, כי בכל זאת, אתם יודעים, מדובר במסעדה של אידי. פאקינג ביג מיסטייק.

היה חם באשדוד באותו יום. חם ולח. ובמסעדת החוף של אידי היו מעט אנשים ומעט מלצרים. המקום עצמו גדול כמו אולם חתונות. אני רואה בקלות איך ביום שבת בצהרים הוא מפוצץ עד אפס מקום באנשים שבאו לראות את הים מקרוב ואת אידי אפילו קצת יותר. הרבה פעמים אפשר להעריך את איכות הארוחה שהולכת להתרגש עליך לפי המלצר שניגש אליך לשולחן. במקרה הזה מדובר היה במלצרית. כלומר ללא ממש. או יותר נכון, לא בדיוק מה שאנחנו רגילים לקרוא לו מלצרית. ניגשה אלינו לשולחן בחורה עם חולצת בטן חשופה, עם בטן שבאמת, אולי קטונתי, אבל לא מצאתי שום עילה לחשוף אותה בפומבי. אם זה לא הספיק, ותאמינו לי שזה היה יותר מדי, היא לעסה מולנו מסטיק, אבל השיא מבחינתי היה משקפי השמש שהיא חבשה על הפנים. בתוך פנים המסעדה, אם זה לא היה ברור.

העסקית של החוף אינה בדיוק ארוחה עיסקית. אתה מזמין מנה עיקרית ומקבל סלטים ולחם לשולחן ושתייה קלה במחיר המנה העיקרית. עידו לקח פיש אנד צ'יפס, אני הלכתי על שרימפס פיקנטי. דקות אחרי ההזמנה קיבלנו את הסלטים: סלט איקרה, סלט עגבניות עם בצל, וראשי כרובית מטוגנים ולצידן טחינה. איתם הגיעה כוס מוגבהת ובתוכה כמה חתיכות לחם שידעו ימים טריים יותר. העמסנו טעימה מהסלטים. סלט האיקרה היה בלתי אכיל. הוא היה מלוח בצורה שלא ברור לך מי קשה-הראייה שהכין אותו במטבח ועל איזו אהובה הוא חשב כששפך כמות כזו של מלח לממרח הזה. פרחי הכרובית היו סתמיים, וכל מה שנותר היה להתנחם בסלט העגבניות עם הבצל, ולבקש עוד אחד כזה, כדי להרטיב במיץ של הסלט את הלחם.

הכרוכית המטוגנת עם הטחינה. החשמונאים היו שמחים לקבל את השמן שהסתתר בכרובית

הכרוכית המטוגנת עם הטחינה. החשמונאים היו שמחים לקבל את השמן שהסתתר בכרובית

מי היה מאמין שסתם עגבניות חתוכות עם חתיכות בצל למעלה יהיו המפלט של הפתיחה

מי היה מאמין שסתם עגבניות חתוכות עם חתיכות בצל למעלה יהיו המפלט של הפתיחה

דקות אחרי סבב הסלטים הגיעו המנות העיקריות. מנת השרימפס הפיקנטי שלי הייתה נחמדה. הרוטב היה טעים ועשיר, אבל השרימפס לא יצאו חמש דקות לפני זה מהים. מרגישים את זה כשמנסים לקלף את השריון. כשהם טריים, הוא יורד כמו פיצוח גרעין. כשהם פחות, הוא נדבק לבשר השרימפס כמו אהובה שלא מבינה שזה נגמר. אבל לעומת המנה של עידו, אפשר לומר שזכיתי בגדול.

מנת השריפס הפיקנטי שלי. הרוטב היה טוב, הכמות נאה, אבל השרימפסים לא היו הכי טריים

מנת השריפס הפיקנטי שלי. הרוטב היה טוב, הכמות נאה, אבל השרימפסים לא היו הכי טריים

פיש אנד צ'יפס היא מנה שעושה התאקלמות בישראל. מסעדות חוף, בראשן אלו שבנמל תל אביב, עוזרים לה במפגש עם החיך הישראלי. בהערת אגב מפתיעה, אחד המקומות שמגישים את הפיש אנד צ'יפס הכי טוב שאכלתי נמצא דווקא בשוק מחנה יהודה. למקום קוראים על שם המנה, ואת הדגים הם מביאים ישירות מהבאסטה המשפחתית. הסוד בפיש אנד צ'יפס הוא לא איכות הדג, אלא הבלילה בה טובלים אותו ומטגנים אחר כך בשמן עמוק. כשהיא טובה, היא עוטפת את הדג, שומרת עליו רך ועסיסי, ולא נותר אלא להודות לה בפה מלא. למנה שעידו קיבל לצלחת אפשר לקרוא בהרבה שמות, אבל השם הכי מדויק הוא פיש אנד פיכס. ארבע חתיכות דג מטוגנות עד עמקי נשמתן, עם מראה של גוויה שהתקשחה לה אחרי מותה, יושבות על צ'יפס שאפילו במקדונלדס לא היו מגישים לכם.

מנת הפיש אנד צ'יפס. מהמנות הסתמיות ביותר שפגשתי במסעדת דגים בישראל

מנת הפיש אנד צ'יפס. מהמנות הסתמיות ביותר שפגשתי במסעדת דגים בישראל

עידו סירב לאכול איתי מהשרימפס, וקיבל את הגזירה כמו גבר. הוא אכל את זה תוך שבטח דמיין בזמן שלעס על האוכל באלקטרז או משהו בסגנון. כשסיימנו אפילו לא טרחנו להתעכב ולשמוע מה הם מציעים לקינוח. עידו רצה סיגריה, אני מסטיק מאסט. שילמנו בסביבות 150 שקלים, שלו הייתי מנהל המשמרת הייתי מעביר אותם למלצרית שלנו ומבקש ממנה לקנות קצת בד.

אני בטוח שלא לזה כיוון אידי כשפתח את המסעדה. אין לי ספק שהאיש באמת אוהב אוכל ואוהב לעשות טוב לאנשים. אבל כרגע מסעדת החוף מזכירה הרבה יותר את מלכודות התיירים שהיו פעם בטבריה, מאשר את אחותה המיתולוגית השוכנת בכניסה לאשדוד. באשר לי, אני מקווה שייצא לי לאכול בגמבריני בקרוב, ואולי אפשר יהיה להכתיר מלכה חדשה לפירות ים ודגים באשדוד.

_________________________________________________________________________

לעדכונים על כתבות חדשות

כתובת הדוא"ל שלכם: Delivered by FeedBurner
שתף עם חברים:

4 thoughts on “ארוחה במסעדת החוף של אידי, אשדוד

  1. מיכאל, אתה צודק לגבי פיש אנד צ'יפס במחנה יהודה. טעים, טרי, פריך ומנה ענקית שאף פעם לא מצליחים לסיים (וזה טוב, כי אז אפשר לקחת את השאריות הביתה ולהתוכח מי יזכה לאכול אותם בהמשך הערב). הטונה האדומה טובה במיוחד.

  2. בתור אשדודי אני חייב לומר לך שאין לי מושג על מה אתה מדבר! האוכל של אידי פשוט פצצה, אין שום נפילות שם, כל הזמן מלא שם, וזה שלא היה לך טעים זה בעיה שלך, אנחנו אוכלים שם לפחות פעם או פעמיים בחודש, וכל פעם מתענגים מחדש על האיכות של האוכל והמקצועיות של אידי

    • לאהרון האשדודי,
      או שאתה שתול או שאתה קשקשן…
      לא אכלתי שם אבל יש לי עיניים והתמונה של הפיש&צ'יפס אומרת הכל:
      דג מיובש ש"עטוף" בקמח ותבלינים ולא בבלילה סמיכה כמו שצריך, צ'יפס תפוגן עייף ורך וכמה עלי בייבי שזרקו בצד כי ככה נהוג…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>