בטח יפתיע אתכם לשמוע , אבל אני דוחה בנימוס חלק לא קטן מההזמנות שאני מקבל ממסעדות ומשרדי יחסי ציבור לקפוץ לארוחה. שילוב של היעדר זמן, עודף נסיעות, איזון קלורי, וגם מה לעשות שחלק לא קטן מההזמנות הללו לא מרטיט לי את הבלוטות. בימים שכל מסעדה היא ״ההבטחה הבאה של המטבח הצרפתי״ וכל בוגר תדמור נהיה הז׳ואל רובושון של ישראל, אפילו נהיה קצת מעייף לקרוא את הקומוניקטים שנשלחים כל שבוע. אבל דווקא מהמקום הזה, היה משהו מרענן בהזמנה שקיבלתי לבקר בגלידרייה חדשה שנפתחה ברחוב הארבעה בתל אביב, בשיטת הרכב זאת בעצמך. … למאמר המלא ←

אם כבר בגרתי לומר שאני ככל הנראה מייצג צד קיצוני אחד בציר התשוקה לאוכל, אז איתן, חבר טוב וגם רואה החשבון שלי, מייצג את הצד השני. זה לא שאני מושלם, אבל לאיתן, בכל הקשור לאוכל, יש כמה תכונות מוזרות שאני לא מצליח לרדת לפשרן, לא משנה כמה אנסה. למשל, תחזיקו חזק, הוא מקפיד לאכול רק כשהוא רעב. למשל, גרדו את הפדחת, הוא אף פעם לא יתפרע ויזמין פנקייק כפול עמוס קצפת, סירופ שוקולד ושברי בוטנים לארוחת בוקר, או בכלל לאיזושהי ארוחה. למשל, הוא תמיד יאכל במידה וישאיר מעט בצלחת. למשל, וזה … למאמר המלא ←

פרונטו. למעשה טו פרונטו. זו המסקנה שלי מארוחת הטעימות שאכלנו במסעדת השף של המסעדן רפי אדר במוצ"ש האחרון. משחק מילים או לא, מי שבנה את התפריט של ארוחת הטעימות ששווקה באתר הקופונים בליגם כאילו מדובר בסעודה האחרונה של ישו, עשה את זה טו פרונטו מכדי לבדוק מה באמת הערך המוגש לסועד באותן שתים-עשרה מנות מוצהרות ששווקו באמצעות הקופון, האם הערך זה הולם את תדמית המסעדה, תדמית הבעלים, ולא פחות חשוב – הציפייה שנוצרת כשמסעדה כמו פרונטו מציעה במסגרת קופון ארוחת טעימות. אל תבינו לא נכון. אכלנו שם ארוחה לגמרי לא … למאמר המלא ←

בתור אחד שעשה איזה קמפיין או שניים בחיים שלו, אני יודע להעריך קמפיינים נחושים, בעיקר כשהם מכוונים כלפיי, והקמפיין של דורון, חבר טוב מימי דור שלום העליזים, בהחלט היה כזה. קמפיין שבו גם המסר המוביל, גם אסטרטגיית הקמפיין, וגם מוקד הטלמרקטינג היו אחידים ואמרו פחות או יותר את הדבר הבא: אתה חייב, אבל חייב, לאכול בניקוס גאליס בנמל תל אביב. אני יודע שאתה אוהב לאכול, יודע שאהבת את פיניונס בירושלים, אבל עד שלא תאכל שם, לא תבין מה זה ליגה של פסט-פוד. יוון זה כאן, הוא קבע בנחרצות. וכשדורון, שני … למאמר המלא ←